השוחט מזפורוזיה

השוחט מזפורוזיה

השוחט מזפורוז'יה

לאחר קריסת ברית-המועצות והשלטון הקומוניסטי, החלה התעוררות בחיים היהודיים בכל רחבי חבר-העמים. שיעורי עברית נפתחו במקומות שונים, יהודים החלו להופיע בהם – בתחילה עדיין בחשש, והחיים היהודיים החלו להתעורר לאחר תרדמה עמוקה. מאוד מהר החלו גם להופיע זוגות צעירים מחו"ל – רובם מארץ-ישראל וחלק מהם אף מארה"ב. זוגות צעירים שהבעל היה עם זקן, והאשה עם פיאה. שניהם עדיין לא דוברי רוסית. הם החלו להופיע בכל עיר ברחבי חבר-העמים בערים בהן יש ריכוז יהודי, והחלו לאחד את יהודי העיר סביב בית-הכנסת, סביב המסורת היהודית. זוגות אלו היו חסידי ליובאוויטש, שלוחי הרבי, שחזונו הגדול דבק בהם והפך למשימת חייהם העיקרית – לחיות לא היכן שנוח, אלא היכן שצריכים אותם.

גם בעירנו זפורוז'יה יש זוג כזה, הלא הם הרב נחום ערנטרוי, וזוגתו הרבנית דינה, שיהודי העיר מכירים היטב זה קרוב לעשרים שנה. גם הם חסידי ליובאוויטש, שלוחי הרבי מליובאוויטש. אליהם הצטרפו גם משפחות אוישי ואליאס המתגוררים בעיר ופועלים במוסדות היהודיים בעיר.

אך האמנם לא היו חיים יהודיים-דתיים בזפורוז'יה טרם קריסת הממשל הקומוניסטי? האמנם היהדות הדתית יובאה הנה מארץ-ישראל ומארה"ב?

הרב שמואל קמינצקי, רב העיר ומחוז דנייפרופטרובסק, אוהב לומר תדיר שאוקראינה היא מולדת החסידות. הוא צודק. הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, חי ופעל באוקראינה, וממנה, מאוקראינה יצא אור החסידות, המאיר את העולם כולו בחום ואהבה. הבעל שם טוב גם קבור באוקראינה, וכמותו צדיקים רבים מתנועת החסידות, כמו אדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי לוי יצחק מברדיטשב, רבי נחמן מברסלב, ועוד רבים. אך האם היהדות-הדתית והחסידית נגדעה כליל עם תחילת המשטר הקומוניסטי? התשובה היא לא. חיים יהודים-דתיים התנהלו כאן, בזפורוז'יה, גם אחרי המהפכה הקומוניסטית, ואפילו אחרי מלחמת העולם השניה. נערכו כאן חופות, התנהלה שחיטה כשרה, היו בריתות-מילה, הכל – מתחת לאפו של המשטר הקומוניסטי, שרדף ולא חמל על היהודים הדבקים באמונת אבותיהם.

זקנות עם תרנגולות סביב בית-המעצר

הכל התחיל, כאשר לפני כמה שנים שמעתי סיפור מזקני העיר היהודים. הם זוכרים בילדותם שהיה כאן שוחט בעיר. השוחט עמד בשוק העיר ברחוב אַנגאָלענקאַ, ושחט עבור יהודי העיר. ויהי היום, והשוחט נעצר. סיבה מיוחדת לא היה צריך על-מנת לעצרו – מספיק שהוא עמד ושחט על-פי ההלכה היהודית עבור יהודי העיר. וכי באותן שנים היה צורך בסיבה טובה יותר?

עוד באותו היום, הגיעו לבית-המעצר זקנות עם תרנגולות חיות בידיהן. לאט-לאט התקבצו שם כעשרים-שלושים סבתות עם תרנגולות, כשבפיהן דרישה ברורה וחדה: "שחררו את השוחט!" הזקנות הודיעו חד וחלק, שהן לא יכולות לאכול ללא שחיטתו של השוחט, ואין להן שום כוונה למות ברעב. עברה שעה, עברו שעתיים, ובבית-המעצר החלו להבין – הם לא הולכים להיפטר בקרוב לא מהסבתות, ולא מהתרנגולות...

השוחט שוחרר, כשבידו אישור המאשר לו בצורה חוקית לעמוד בשוק ולשחוט עבור יהודי העיר.

אם הסיפור קרה באמת בדיוק כך לפרטיו, אינני יודע. אבל זה היה מספיק עבורי על-מנת להתחיל ולברר מי היה השוחט הזה...

אורח בעל זקן ארוך

לפני מספר שנים, הגיע אורח מארץ-ישראל לזפורוז'יה – הרב שלום-דובער בוטמאן מהעיר תל-אביב. הרב בוטמאן נולד בשנת תרצ"ד בברית-המועצות, ובהיותו בן 12 בערך, יצא עם משפחתו לפריז ומשם לארה"ב. בשנת תשי"ז הגיע לארץ-ישראל שם הוא מתגורר מאז ועד היום. הרב בוטמאן נולד וגדל במשפחה חסידית, אך השפה הרוסית לא נשכחה ממנו, והיא שגורה בפיו עד היום.

כאשר הרב בוטמאן הגיע לזפורוז'יה, הוא אמר לרב ערטנרוי, שהשם זפורוז'יה מוכר לו מילדותו. בילדותו של הרב בוטמאן, כאשר שהה עם משפחתו באוואקואציה בעיר בישקעק (פרונזע) שבקירגיזסטאן, היה מתארח בביתם יהודי בעל זקן ארוך. חסיד ליובאוויטש, שגם הוא שהה בבישקעק עם משפחתו. היהודי הזה הותיר רושם בל-ימחה על שלום-דובער הקטן, רושם שנותר בו עד לימי זקנותו. מדובר היה בשוחט מזפורוז'יה!

רשדב בוטמאן בביקורו בזפורוזיה

הרב בוטמן מתוועד עם יהודי זפורוז'יה. לצידו: השליח הרב נחום ערנטרוי, רבה של העיר ומחוז זפורוז'יה

הרב בוטמאן סיפר ששמו היה ר' מאיר-שלמה מלכין. הוא היה מתארח אצלם, כי רק אצלם הוא היה בטוח שהכל כשר למהדרין. הרב בוטמאן שאל אם מישהו בעיר זוכר אותו, והסתבר שכן. הוא ביקש לעלות על קברו. הרב בוטמאן הגיע לבית-הקברות היהודי בעיר, ועלה על קברו של ר' מאיר-שלמה. הוא התבונן במצבה, עליה נמצאת תמונתו של השוחט – ב'פוראזשקא' (קסקט) חסידית-טיפוסית מאותן שנים, וזקן צחור וארוך מעטר את פניו. הוא התבונן במצבה דקה, שתיים – ופרץ בבכי. הוא נזכר בעיניו העמוקות של ר' מאיר-שלמה. הוא נזכר בחכמתו, ביראת-השמים הגדולה שלו, הוא נזכר בשיחותיו הארוכות עם אביו.

כאשר דיברתי עם הרב בוטמאן בטלפון, שאלתי – "הוא למד בליובאוויטש? הוא היה עם זקן?"

הרב בוטמאן הרעים עליי בקולו – "הוא היה עם זקן – כי הוא למד בליובאוויטש!"

Ai5hhh4LpdQhblnxIbd3ZuRE67IpydKdQPk-MzhrJhIf

ר' מאיר-שלמה מלכין בזמן העוואקואציע בקירגיזסטאן

____013

הרב בוטמן ליד קברו של ר' מאיר שלמה

לפני כשנתיים, התקיימה התוועדות בבית-הכנסת בעירנו. ידידי הטוב, חבר הקהילה שלנו, יוסף וקסלר, הציג בפניי שניים ממכריו – איליא סמיאנאוויטש ויעלענא ראמאנאוונא ריבקין. זוג יהודי חביב, מאיר-פנים. איליא סמיאנאוויטש, ששמו היהודי הוא אליהו ב"ר שמעון, הוא בנה של אסיה סאלאמאנאוונא, או יותר נכון – חסיה, בת ר' מאיר-שלמה מלכין! איליא היה כבן 17 כאשר נפטר הסבא, שהתגורר עמם בביתם, והוא זוכר אותו היטב. שמחתי להכירם, והבטחתי לעצמי, שעוד אקבע לעצמי זמן לראיין אותו אודות סבו.

"געראָי יעוורעסקאַוואַ נאַראַדאַ"

השליחה הגב' נעמה אוישי, נו"ב, בין השאר אחראית על הפעילויות החברתיות והחגים בבית-הספר "אור-אבנר חב"ד" בעירנו זפורוז'יה. באמצע שנת הלימודים הקודמת, בקשר לאירוע בבית-הספר הקשור לתנועת החסידות, היא הגתה רעיון – ללמד את הילדים אודות דמויות חסידיות שהתגוררו ופעלו כאן באוקראינה. הצעתי לפניה, להציג לפני הילדים את דמותו של השוחט החסידי, ר' מאיר-שלמה מלכין, שחי ופעל לא רק באוקראינה, אלא ממש בעיר שלנו. למדו כאן במשך מספיק שנים, כך אמרתי, אודות "געראָיִ סאָוועטסקאַוואַ סאַיוזאַ" (גיבורי ברית-המועצות. כינוי ברוסית לזקנים עטורי המדליות מהצבא האדום). הגיע הזמן, הוספתי, שילמדו אודות "געראָיִ יעוורייסקאַוואַ נאַראָדאַ" (גיבורי העם היהודי).

יעלענא ראָמאַנאָוונאַ, אשתו של איליאַ סמיאָנאָוויטש ריבקין, נכדו של ר' מאיר-שלמה מלכין, הכירה גם היא את סב-בעלה. הזמנו אותה לדבר לפני הילדים על החיים באותן שנים. על יהודי שחי כאן בזפורוז'יה, למד תורה, התפלל, ודאג לא רק לעצמו אלא גם לאחיו היהודים ושחט עופות כשרים עבור יהודי העיר. היתה גם תצוגה מול התלמידים עם תמונתו של ר' מאיר-שלמה, ותולדותיו בקצרה.

דרך יעלענא ראמאנאוונא, קבעתי ראיון איתה, עם בעלה איליא סמיאנאוויטש, עם אחיו המבוגר יותר לאַזאַר סמיאנאוויטש (אלעזר ב"ר שמעון), ועם אשתו – פרידא ניקאָלאַיעוונאַ.

ר' מאיר-שלמה, נולד בשנת תרמ"ח במושבה-החקלאית רומנובקה, שלא רחוקה מניקולייב.

המושבה החקלאית רומנובקה היתה חלק מעשרות רבות של מושבות חקלאיות שהיו שהיו באיזור ניקולייב, חרסון, ויקטרינוסלב, שנוסדו על-ידי חסידי חב"ד שהגיעו מרוסיה-הלבנה במאה ה- 19. תושבי המושבות החקלאיות הללו, רובם ככולם, היו יהודים חסידיים, מחסידי חב"ד. רומנובקה עצמה, זכורה עד היום בקרב חסידי חב"ד, כיון ששם נולדו כמה חסידים ורבנים מפורסמים, כמו הרב אברהם-דוד לאוואוט רבה של ניקולייב (בן-דודו, שגם הוא נקרא הרב אברהם-דוד לאוואוט, היה רבה של זפורוז'יה-אלכסנדרובסק במשך יותר מ – 45 שנה, משנת תרכ"ה ועד עת"ר), והרב מאיר-שלמה ינובסקי – רבה של העיר ניקולייב בשנים תר"נ-תרצ"ג, וסבו של הרבי מליובאוויטש.

romanovka-synagogue

בניין ביהכנ"ס ברומנובקה, שנת תשס"ט

אמנם לא הצלחתי להשיג ידיעה ברורה על-כך, אך יתכן והשוחט מזפורוז'יה ר' מאיר-שלמה מלכין, והרב מאיר-שלמה ינובסקי - שהיה מבוגר יותר ממלכין ב – 38 שנים – ששניהם נולדו ברומנובקה - נקראו באותו שם על-שם סבא משותף, ובכך הופכים לקרובי-משפחה, מה שהופך את משפחת ריבקין מזפורוז'יה לקרובי-משפחה של הרבי מליובאוויטש.

במושבה זו נולד וגדל ר' מאיר-שלמה. במשפחתו, היו 18 ילדים!

בשנת תרס"א, בהיותו בן 13 הגיע לזפורוז'יה – אז, אלכסנדרובסק – ללמוד בישיבה שהיתה בעיר. לא הצלחתי לברר בדיוק באילו שנים, אך ברור כי היה זה בין השנים תרס"א-תרס"ט – למד בישיבה בעיירה ליובאוויטש, אצל כ"ק אדמו"ר שלום-דובער שניאורסאהן, הרבי החמישי מחב"ד-ליובאוויטש. את שמו אף מצאתי בספר 'ליובאוויטש וחייליה', המונה את שמות תלמידי הישיבה בליובאוויטש.

בשנת תרס"ט, בגיל 19, הוא שוב נמצא בזפורוז'יה, וכאן הוא נושא לאשה את מרת צירל טעלושקינה, בתו של רבי משה-יצחק טעלושקין, שהגיע לזפורוז'יה מבאברויסק שברוסיה-הלבנה ושימש כשוחט בעיר עד לפטירתו בשנת תרח"ץ. לאחר פטירת חותנו, החליפו חתנו ר' מאיר-שלמה ומילא את תפקידו כשוחט, תפקיד אותו לא עזב כל חייו.

משפחת טעלושקין גם היא משפחה מפורסמת. אחד מבניו של ר' משה-יצחק טעלושקין, גיסו של ר' מאיר-שלמה השוחט מזפורוז'יה, היה ר' ניסן טעלושקין. ר' ניסן היה רב במספר ערים ברחבי רוסיה במשך יותר מעשרים שנה, עד שבשנת תרפ"ד היגר לארצות-הברית. הוא הפך לאחד מגדולי וחשובי רבני חב"ד בארצות-הברית, שם נפטר בשנת תש"ל. ר' ניסן עמד בקשרים הדוקים עם הרבי השישי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן (תר"מ-תש"י) ועם חתנו, הרבי מליובאוויטש.

ר ניסן טעלושקין מאחורי הרבי בהתוועדות

מאחורי הרבי עומד ר' ניסן טעלושקין 

ר' ניסן טעלושקין עמד בראש כמה ארגונים חב"דיים חשובים, חיבר ספר הלכתי חשוב בשם "טהרת מים" בהלכות מקוואות שעד היום נמכר בחנויות ונחשב לספר יסוד לרבנים העוסקים בהלכות אלה. מעניין מאוד לציין, שבהקדמתו לספר, אותו הוציא לאור בארה"ב לאחר מלחמת-העולם השניה, מזכיר טעלושקין את משפחתו בזפורוז'יה. את הוריו, ואת אחיו. על שני אחיו הוא כותב: "הירא וחרד אחי ר' חיים", "אחי המופלג המתמיד הגדול בתלמידי הגרא"ז מלצר שליט"א ר"מ בסלוצק .. ר' דובער שליט"א"

הוא גם מזכיר את גיסו – "ואוי לי על גיסי החביב תלמיד ותיק של ישיבת תו"ת בליבאוויץ מופלג וו"ח הר"ר מאיר-שלמה מלכין שמלא מקום אבי כשו"ב". הוא מזכיר גם את האחות חיה ומשפחתה. "שמכולם אין לי כל ידיעה וכל זכר זה שמונה שנים".

אכן, שני אחים ושתי אחיות היו לו בזפורוז'יה – בער, חיים, חיה, וצירל – אשת ר' מאיר שלמה.

ההקדמה של ר ניסן טעלושקין לספרו טהרת מים

הקדמת הרב טלושקין לספרו 'טהרת מים' בה הוא מזכיר את משפחתו בזפורוז'יה

הגיס שהיה לאב

כשאני משוחח עם יהודים מבוגרים כאן בעיר, הזוכרים היטב את שנות המשטר הקומוניסטי, רובם ככולם אומרים שלא התקיימו חיים דתיים בעיר בזמן הזה. כן, בערים הגדולות, כמו מוסקבה למשל, עוד היה ניתן במשך הרבה שנים להיכנס לבית-הכנסת ולהתפלל, והיה ניתן לקנות בשר כשר בחנויות מסוימות. אבל בזפורוז'יה..?

ביהכנס הגדול במוסקבה, שנת תשיז

ביהכנ''ס הגדול במוסקבה, שנת תשי''ז

אחד משלושה איטליזים במוסקבה, בהם היה ניתן לקנות בשר כשר. שנת תשיט

אחד משלושה איטליזים במוסקבה, בהם היה ניתן לקנות בשר כשר. שנת תשי''ט

פרידא ניקאלאיעוונא (שמה היהודי – פרומאַ ב"ר חנן) אשתו של לאזאר סמיאנאוויטש (אלעזר ב"ר שמעון), זוכרת היטב את סב בעלה. "חייו לא היו פשוטים", היא מספרת. "בשנת תרח"ץ, נפטר בנו, יוסף, בגיל צעיר. אשתו, צירל, לא התאוששה ממות בנה האהוב. לאחר פטירת בנה יוסף, היא נפלה למשכב, ובחורף תש"א – נפטרה.

צירל טלושקין, אשת השוחט ר מאיר-שלמה מלכין

צירל טעלושקינא, אשת ר' מאיר שלמה מלכין

אחות אשתו, אניאַ מויסעיעוונאַ (חיה ב"ר משה-יצחק טעלושקין) היתה רק כבת שנתיים כשמתו עליה אביה ואמה, והיא אומצה ע"י אחותה צירל וגדלה כבתה, לצד ילדיה. לגיסה ר' מאיר-שלמה, היא היתה קוראת כל ימיה "אבא".

את בנה של אניא, פימאַ טראַטעלאָוויטש, מצאתי בביקורי האחרון בקיץ בארץ-ישראל. הוא מתגורר בעיר נצרת-עילית, והוא כבר בן 77. שמו היהודי הוא חיים, ובשם זה בלבד הוא משתמש כיום. נסעתי מירושלים עד אליו, כדי לשמוע מה יש לו לספר על חיי היהודים בזפורוז'יה באותן שנים.

 פימה - חיים טרטלוביץ בצעירותו

 פימא – חיים טראטעלאוויטש בצעירותו

חיים זוכר היטב את ר' מאיר-שלמה, "דיאַדיאַ שליימע" – "דוד שלמה", בפיו. חיים עבד כקבלן-בניה בזפורוז'יה, וכיום הוא מתנדב כאזרח עבור צה"ל.

הוא מספר שלא לימדו אותו דבר על יהדותו כילד, מלבד דברים ספורים. הוא ידע היטב ש"דיאדיא שליימע" הוא שוחט, וידע גם מדוע הוא שוחט. הוא זוכר את ליל-הסדר בביתו של "דיאדיא בער" – "דוד בער", הלא הוא ר' דובער טעלושקין, אחיה של אמו, וגיסו של ר' מאיר-שלמה, שגם הוא התגורר בזפורוז'יה. "הוא עשה את ליל-הסדר לפי כל הכללים, בדיוק כמו שאנחנו עושים היום כאן בארץ-ישראל. ממנו גם למדתי קצת אלף-בית".

חיים התחתן תקופה קצרה אחרי מלחמת העולם השניה. החופה היתה בדירה שנשכרה לשם כך. "לא פחדתם לערוך חופה?" שאלתי. "לא!" הם ענו בפשטות. את החופה ערך הדוד בער, וגם כתב את הכתובה.

דיאַדיאַ בער - ר דובער טעלושקין

"דיאדיא בער" – ר' דובער טעלושקין.

כתובה בכתב-ידו של ר דובער טעלושקין, מחופה שנערכה בזפורוזיה בימי השלטון הסובייטי

כתובה בכתב-ידו של ר' דובער טעלושקין

 "למה? כי לא שאלתם" 

בשנת תשי"ט, נולד לחיים בנו בכורו. צריכים לעשות ברית. מה עושים? התיעצו ושאלו, הוא שאל את אמו, ולבסוף נודע לו שיש בקריבוי-רוג (כמאתיים ק"מ מזפורוז'יה) מוהל. הם לא חשבו פעמיים, ארזו מזוודה ואת הילד, ונסעו לשם לערוך את הברית.

"אבל ר' מאיר-שלמה היה מוהל! למה לא הוא מל אותו?" שאלתי. חיים ואשתו, מולי, שניהם המומים. שניהם לא ידעו כלל שדודם ר' מאיר-שלמה היה מוהל. אף-אחד לא אמר להם. גם לא אמם. גם נכדיו לא ידעו. רק פרידא, אשתו של הנכד, ידעה. כשאמרתי זאת גם להם, פרידא אמרה שהיא ידעה על זה, אמא שלה אמרה לה. "ולמה אף-פעם לא אמרת לנו?" שאל בעלה. "כי לא שאלתם", ענתה בפשטות האופיינית ליהודי בריה"מ, שלא אומרים דברים מיותרים.

אם תשאלו – רגע אחד. אם נכדיו לא ידעו שהוא היה מוהל, מנין יודע זאת אני? פשוט מאוד.

לפני כשנתיים, נערכו כמה בריתות-מילה בעיר. אפילו יהודי בן שמונים עשה ברית. אחד ממתפללי ביהכנ"ס, יהודי בן 78 שהציעו לו גם לעשות ברית, ענה – "אני כבר אחרי ברית... עשו לי בגיל שמונה ימים". "ומה שמך?" שאלתי. "וואלודיה", ענה. "רגע, אדון, אם אתה מהול – אתה לא וואלודיה! יש לך שם יהודי!" שהרי כאשר עושים ברית, נותנים שם יהודי לרך הנילוד. ברור כשמש, שבברית לא נותנים "וואלודיה".

לאחר כמה ימים, חזר היהודי וסיפר, שיש לו אחות מבוגרת ממנו בשמונה שנים. הוא שאל אותה, והיא אמרה לו שהיא זוכרת את היום שעשו לו ברית, אך היא לא זוכרת שנתנו לו שם. מה שהיא כן זוכרת, שכאשר אמא שלהם היתה מנענעת אותו בעגלה, היה היתה שרה לו – "וועלוועלע, וועלוועלע"... וכך, היהודי בגיל 78 שנים גילה לראשונה שהוא לא וואלודיה, אלא זאב-וואלף.

"ומי היה המוהל שלך?" התעניינתי. "יש לך מושג?" – "בודאי!" ענה. "השוחט מאנגולנקה!"

כשאמא שלו היתה הולכת לשוחט, היא היתה לוקחת איתה את וועלוול-וואלודיה הקטן. פעם היא הראתה לו – "אתה רואה? הוא, היה המוהל שלך!" אמרה, כשהיא מצביעה על השוחט ר' מאיר-שלמה. כך שמעתי מעוד כמה וכמה יהודים מבוגרים כאן בעיר, שמלכין, היה המוהל שלהם.

ולמה, אם כן, לא מל את בן אחיינו?

כל הזקנים שפגשתי שמלכין היה המוהל שלהם, נולדו לפני מלחמת העולם השניה. בן אחיינו, נולד כבר בתשי"ט. למלכין כבר היו אז נכדים, וחתן שעובד בעבודה מסודרת. זה דבר אחד לסכן את עצמך, אבל זה דבר אחר לגמרי לסכן את משפחתך. אם מלכין היה מל אז, ונתפס חלילה, לא רק הוא היה סובל, אלא גם כל משפחתו. אני מניח, שפחד זה, הרתיע גם אותו.

ברשותו של חיים, מגילת אסתר שהיתה שייכת לדודו ר' מאיר-שלמה. הרי צילומה לפניכם. במגילה זו, היכן שכתוב "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", קראו בפורים בזפורוז'יה תחת עינו הבולשת של המשטר הקומוניסטי.

מגילת-אסתר של השוחט ר מאיר-שלמה מלכין

מגילת-אסתר של השוחט ר' מאיר-שלמה מלכין 

הזוג טרטלוביץ היום, בביתם בנצרת-עילית

הזוג טראטעלאוויטש בביתם בנצרת-עילית

על רקע בית-הכנסת בזפורוזיה, מימין לשמאל - לאזאר ריבקין, פרידה ריבקין, יעלענא ריבקין, איליא ריבקין

על רקע בית-הכנסת בזפורוז'יה, מימין לשמאל - לאזאר ריבקין, פרידה ריבקין, יעלענא ריבקין, איליא ריבקין

המעיל החסידי של ר' מאיר־שלמה

נכדו, לאזאר, מספר שהוא זוכר היטב כיצד הסבא היה מתפלל בבוקר בבית. "בבוקר, הייתי מתעורר לקול תפילתו", מספר אחיו, איליא. "הייתי מתעורר, ורואה אותו כבר עטוף בטלית ועטור בתפילין, בשעת בוקר מוקדמת".

"הוא היה אדם אינטלגנטי ומשכיל מאוד", מוסיפה אשתו של לאזאר, פרידא. "למרות שקיבל חינוך תורני בלבד, הוא ידע את השפה הרוסית וגם האוקראינית על בוריין. הוא הכיר ספרות רוסית, והיה מעורה מאוד בחיי היום-יום של נכדיו". הנכדים לאזאר ואליא מספרים שהסבא גם ידע מתמטיקה היטב, והיה עוזר להם בשיעורי הבית במתמטיקה.

הסבא ר מאיר-שלמה מלכין עם נכדו, איליה

הסבא, ר' מאיר-שלמה, יחד עם נכדו, איליא סמיאנאוויטש

התבוננתי בתמונה. אם אף-אחד לא היה מספר לי, הייתי מנחש שתמונה זו צולמה באחד הימים המושלגים בניו-יורק, תמונה של סבא חסידי היוצא לשחק עם נכדו בשלג, בשכונה יהודית-חסידית מובהקת. אבל תמונה זו צולמה בזפורוז'יה, בשנות השישים.

אני מעיר לנכדים, שיש פרט מעניין בתמונה: כידוע, בגדי גברים נסגרים צד שמאל על ימין. כך מיוצרות חולצות גברים, ז'קטים, מעילים, וכדומה. אך מנהג חסידי מובהק הוא, לרכוס את כפתורי המעיל או הז'קט דוקא כשצד ימין הוא על צד שמאל, ולא להיפך. מעילים חסידיים לא נתפרו ולא נמכרו בחנויות בזפורוז'יה, לא היום, ובטח לא אז. אבל המעיל של ר' מאיר-שלמה, כפי שאנחנו רואים בתמונה – רכוס כשצד ימין על צד שמאל. זאת-אומרת, שהוא היה כל-כך ירא-שמים וחסידי, עד שהלך במיוחד לחייט, או אולי עשה זאת בעצמו, ועשה חורים במעיל כך שהוא יוכל להיסגר צד ימין על צד שמאל.

הנכדים הסתכלו בתמונה בעניין רב, ואמרו שמעולם לא שמו-לב לפרט הזה. "הוא לא סיפר? לא הסביר?" שאלתי. הם שתקו, ונשותיהם חייכו. "אתה צריך להבין", אמרו לי. "באותן שנים המילה 'למה' הוסרה מהמילון העברי-רוסי. לא שאלו. לא הסבירו. פחדו."

לפעמים התשובה הייתה חיוך

אני חושב לעצמי  - אני בעצמי אבא. אבא יהודי, אבא דתי. כל אבא, רוצה שילדיו יילכו בדרכו. הוא מנסה להסביר להם, לספר להם, לחנך אותם, להעביר להם את הידע שלו, הנסיון שלו, האמונות שלו, על-מנת שהם יילכו בדרך בה הוא עצמו מאמין. על אחת כמה וכמה אבא חסידי, שלמד בישיבה בליובאוויטש. לנו, האנשים שגדלו בארצות החופש, קשה לנו להבין איך זה אפשרי. איך סבא יכול לכבוש את רצונו הטבעי לספר לילדיו ולנכדיו את הדרך בה הוא מאמין. האם בכל זאת היה זמן בו הוא כן הסביר משהו?

"פסח", ענו כולם. אני מחייך. בחג הפסח יש מצווה מיוחדת, "והגדת לבנך". "מצוה עלינו לספר".

"לקראת חג הפסח היתה תכונה רבה בבית. מצות, כמובן, לא מכרו בחנויות. את המצות אמא – בתו של ר' מאיר-שלמה – היתה מכינה בבית. אנחנו זוכרים איך היינו כילדים שמחים לרדד את המצות ולעשות בהן חורים. כל הבית היה עובר נקיון יסודי, ולקראת ליל-הסדר – הכל היה נקי ומצוחצח".

יעלענא ראמאנאוונא, אשתו של איליא, הנכד הצעיר יותר, גם היא זוכרת היטב את הסבא. היא מספרת, שהיא היתה מרותקת לסיפוריו. "בליל-הסדר הייתי יושבת במשך כל הסדר, ומקשיבה בעניין. הם כבר הכירו את זה, אבל עבורי, כל זה היה חדש. הייתי שואלת אותו שאלות, והוא היה עונה בשמחה".

"על הכל היה עונה? לא חשש?" אני שואל. "לא על הכל",  היא עונה. "על שאלות שלא היה כדאי לענות באותן שנים, הוא היה עונה – בחיוך"...

AjvISkJFd5pD6ZoMiD6gWGKNTfYN7oAeBpOrmv6Mjpki

"על שאלות שלא היה כדאי לענות באותן שנים, הוא היה עונה – בחיוך"...

"הוא היה הולך ומתפלל במניין לעתים קרובות. המניין היה בבית פרטי, לא רחוק מהמקום בו עומד בית-הכנסת היום. היו מגיעים לפעמים מהמשטרה, רושמים את המתפללים, לפעמים קונסים אותם" - מספרים נכדיו.

"מי היו חברי המניין?" אני שואל. הם לא כ"כ מכירים. אותם לא לקחו למניין, זה כבר היה מסוכן מדי. אבל שם-משפחה אחד הם זוכרים. אסוויאן. לא הצלחתי להשיג עליו הרבה מידע. אבל גיליתי שגם הוא, הגיע מרומנובקה, כמו מלכין. ומצאתי גם את קברו, ממש מול קברו של מלכין:

מצבת ר יצחק בר דוד אַסוויִאַן, מחברי המניין המחתרתי בו התפלל השוחט ר מאיר-שלמה מלכין

מצבת ר' יצחק ב''ר דוד אַסוויִאַן, מחברי המניין המחתרתי בו התפלל השוחט ר' מאיר-שלמה מלכין

אם מישהו מהקוראים מזהה את השם, או את התמונה, נשמח לקבל למערכת העיתון את הפרטים.

"אני יכול לתאר לעצמי, שהוא היה מעדיף לחיות בסביבה יהודית-חסידית, ולא בזפורוז'יה, תחת המשטר הקומוניסטי. האם ידוע לכם, האם הוא ניסה פעם לצאת מבריה"מ לארה"ב, אולי לארץ-ישראל?"

הנכדים עונים בשלילה. אולי הוא רצה פעם, אולי ניסה פעם, אבל לא סיפר להם מעולם. הם כן זוכרים, שלפעמים היו שולחים לו חבילות מארה"ב, מארץ-ישראל, אבל תמיד הוא היה מסרב לקבל את החבילות הללו, שלא יבולע למשפחתו, על כך שיש לו קשרים עם האמריקאים או הישראלים...

הם אפילו לא הכירו את הצד האמריקני של משפחתם. למרות שדודם, ר' ניסן טעלושקין, היה מחשובי חסידי ורבני חב"ד בארה"ב, הם לא שמעו עליו מעולם. בארכיונו של חיים טראטעלאוויטש, יש תמונה ישנה, של צעיר מזוקן. אמרו לו שזה קרוב משפחה, אולי איזה דוד שנסע לאמריקה. הוא לא יודע מי הוא. אבל תווי-פניו מזכירים בהחלט את פני ר' ניסן טעלושקין. אולי גילינו תמונה חדשה של ר' ניסן טעלושקין מצעירותו? אולי. תשוו בעצמכם.

יתכן וזוהי תמונת ר ניסן טעלושקין בצעירותו

ר ניסן טעלושקין

ומה סדר היום של יהודי חסידי מבוגר בזפורוז'יה בשנים ההן?

איליא סמיאנאוויטש: "הוא היה קם מוקדם ומתפלל, כמו שכבר סיפרנו. לאחר-מכן, הוא היה הולך לעבודה בשוק כשוחט. הוא לא עזב עבודה זו עד סוף ימיו. הרי מחליף לא היה לו... לקראת שתיים בצהריים, הוא היה חוזר ואוכל ארוחת-צהריים. אמא - בתו - היתה מבשלת עבורו. הוא לא אכל מהכלים שלנו, מטעמי כשרות. היה לו סט כלים נפרד, וכולנו ידענו שזה של סבא, ואסור לנגוע בזה. הוא היה קורא עיתונים, מתעניין בפוליטיקה המקומית. היה עוזר לנו בשיעורי-הבית, ובשקט-בשקט, היה מקשיב ל'קול ישראל'..."

טרם פטירתו, בגיל 88, הוא נפל למשכב. כאשר היה חלש מאוד, והבין שמחולי זה כבר לא יקום, הוא ביקש שיביאו לפניו חייט. "חייט? לשם מה חייט?" אני שואל, ומיד מבין בעצמי – "הוא רצה תכריכים..?"

אכן, מאשרים לי נכדיו. בימיו האחרונים הביאו לפניו חייט יהודי, ור' מאיר שלמה הסביר לו בפרטי-פרטים כיצד להכין תכריכים בהתאם למסורת היהודים. הוא חי כל ימיו כיהודי חסידי, ורצה גם ללכת בדרכו האחרונה כיהודי חסידי. קברו עומד בזפורוז'יה, בבית-הקברות פיערוואיא מאיסקאיה, ועשיתי לי הרגל. כל פעם שאני נמצא שם, לרגל לוויה יהודית, אני עוצר לכמה רגעים בקברו של הרה"ח הרה"ת ר' מאיר שלמה שו"ב מלכין זצ"ל. אני אומר כמה פרקי תהלים לעילוי נשמתו.

הוא הרוויח את זה ביושר.

כשר פארדינט.

מיכאל אוישי על קברו של השוחט ר מאיר-שלמה מלכין

הרב מיכאל אוישי על קברו של השוחט ר' מאיר-שלמה מלכין

*** *** *** *** *** *** *** *** *** ***

הקהילה היהודית בזפורוז'יה התחדשה בשנת תשנ"ז, עם הגעת השלוחים הרב נחום ערנטרוי וזוגתו השליחה הרבנית נחמה-דינה, שהקימו בעשר אצבעותיהם מחדש את הקהילה היהודית. כיום קיימים בעיר מוסדות יהודיים, כמו בית-הספר 'אור אבנר – חב"ד' שהוקם בשנת תשס"א מיסודם של קרן 'אור אבנר' ובתמיכתו הנכבדה של הנגיד החסידי ר' לוי לבייב, וכמובן בסיוע השליח הראשי לחבר-העמים ורבה של רוסיה, הרב בערל לאזאר, ומשפחת ראהר הנכבדה. גן-הילדים 'בית חנה' הוקם בשנת תשס"ח, ולפני כשלוש שנים נחנך בית-כנסת גדול, מהמפוארים שבכל אירופה, בעיר, בסיועו של הנגיד ר' ישראל דברצקי.

בעיר גם קיים 'כולל תורה' שנתמך בעזרתם הנדיבה של 'קרן מרומים', בו לומדים עשרות יהודים כל יום ומשתתפים בתפילות, ובחגים מבקרים קרוב לאלף יהודים בבית-הכנסת. בעיר פועלים משפחות השלוחים אוישי ואליאס, המסייעים בפעילויות בעיר. בעיר קיים עיתון יהודי היו"ל במאות עותקים, בעריכת השליח ר' מיכאל אוישי. הכתבה אודות השוחט הרב מלכין, פורסמה ברובה בעיתון 'כפר חב"ד' (ותודתנו נתונה להם על הפרסום החשוב) ונכתבה במקור עבור העיתון היהודי בעיר. הכתבה עשתה רושם גדול מאוד על יהודי המקום, ורבים באו לספר על זכרונותיהם מחיי היהדות בזמנים ההם, ואף על הכרות הוריהם, או הכרותם שלהם עם השוחט הרב מלכין.

 11998967_435811243210207_2369475322014321416_n

הרב נחום ערנטרוי, רב העיר ומחוז זפורוז'יה



скачать pdf

Другие статьи